ע"פ החלטת כב' השופט אסף זגורי, סגן הנשיא לענייני משפחה, אשר ניתנה ביום כ"ב בתמוז התשע"ד, 20/07/2014 : סכום כספי שאמור אב לשלם לאם כחלק מאיזון המשאבים, מעוכב בקופת בית המשפט עד אשר יתקיימו הסדרי שהייה של קטין עם אביו כסדרם. לדבריו: "… אין מנוס מלהטיל על האם סנקציות כלכליות או כל סנקציה אחרת שבית המשפט יראה לנכון על מנת שיתקיים קשר רצוף ועקבי בין הקטין לאביו".
[ראה לעניין זה: תמ"ש 22100-01-14 ת.א. נ' ל.א. פד 14 (58) 79]

על שולחנו של ביהמ"ש לענייני משפחה בנצרת, הונחה בקשה לפי פק' ביזיון בית משפט שהגישה האם כנגד האב ועניינה: אי העברת סך של 40,000 ₪ לידיה בהתאם להסכם גירושין שנכרת בין הצדדים ואושר בבית משפט זה.
במסגרת הסכם הגירושין סוכם בין הצדדים, כי מתוך הכספים המגיעים לאשה, יוותר סך של 40,000 ₪ בקופת בית המשפט, על מנת להבטיח את קיומם של הסדרי הראיה בין הבן לאב וזאת למשך תקופה של שנים עשר חודשים. הוסכם והובהר, כי היה ובמשך התקופה הנ"ל יתקיימו הסדרי ראיה סדירים ורצופים בין הקטין לאב, אזי תקבל האישה בסוף התקופה כאמור את הסכום לידיה.
בניגוד לאמור בפסק הדין ולאחר שחלפה שנה, לא הפקיד האב בידי האם או בקופת בית המשפט את הסך של 40,000 ₪, בטענה כי הקשר בין הבן הצעיר לבינו נעשה דליל ביותר עד כדי אפסי וזאת בעטיה של האם ובניגוד מוחלט להסכם הגירושין.

זה אך המקום לציין, כי הסכם הגירושין נכרת לאחר כשנתיים של עימות וקונפליקט הורי עז ששאב לעין הסערה את בנם הצעיר של הצדדים אשר נפרדו בעטיו של האב, אשר רקם מערכת יחסים זוגית מחוץ לנישואין עם אישה אחרת (לה נישא בהמשך).
מהלך זה גרם לאם לסערת רגשות קשה ביותר אשר הביאה את האם למצב שבו, לא יכלה ולא הייתה נכונה להפריד בין מצוקתה הרגשית לבין צרכיו של בנם הקטין לשרוד את סכסוך הגירושין בשלום.

לבית המשפט הוגש תסקיר משלים מטעם העו"ס לסדרי דין בעקבותיו אסר השופט על האם להמשיך להסית את הקטין, לשתף אותו בסכסוך, להעביר באמצעותו מסרים לאב ו/או למנוע ממנו לראות את אביו ו/או להיות עמו בקשר.
עוד קבע השופט, כי בגין כל הפרה של הסדרי המפגשים בין הקטין לבין אביו, תחויב האם בפיצוי של האב בסך 200 ₪, כאשר אין בכך כדי לגרוע מכל סעד אחר העומד בפני האב לבצע החלטות שיפוטיות ו/או החלטות העו"ס לסדרי דין.

עוד קבע ביהמ"ש הנכבד, כי נתונה לו הסמכות, שיקול דעת ויכולת נרחבת לפקח ולדון בשאלת הסדרת הקשר בין הקטין לבין אביו. מרחב תמרון זה מאפשר להכפיף, אף מעבר לתקופה שנקבעה בהסכם הגירושין, את המועד שבו יועברו הסך של 40,000 ₪ לידי האם. זאת ועוד, מוסמך בית המשפט להורות כי סכום זה לא יועבר כלל לאם, יושב לאב ו/או ייעשו בו שימושים אחרים לטובת קידום הקשר בין הקטין לבין אביו (כגון מינוי מומחה).
לדידו של ביהמ"ש, האחריות לקיום הסדרי הלינה היא לפתחה של האם, לא פחות ואולי יותר מאשר לפתחו של האב ;
ככל שיתרשם בית המשפט בהמשך כי הקטין לן אצל אביו בקביעות, יועברו הכספים שבקופת בית המשפט לידי האם. במידה וההתרשמות תהא כי הלינה אינה סדירה או חלילה לא מתקיימת כלל, ישקול בית המשפט פעם נוספת המשך טיפולו בסוגיה.

זוהי אינה הפעם הראשונה (ובתקווה-שגם לא האחרונה) שבה ביהמ"ש מטיל סנקציה כספית על אם המחבלת בקשר סדיר ורצוף בין האב לילדיו.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה תביעת אם למזונות ילדיה, וקיבל את עמדת האב, לפיה אין לחייב אותו בתשלום מזונות ילדיו המסרבים להיות עמו בקשר.
[ראה לעניין זה: תמ"ש 27271/01 ע.ש. נגד ש.ש. , ענייני משפחה – ירושלים, פיליפ מרכוס, 07/11/2011]
כב' השופט פ' מרכוס, סקר את פסיקת בתי המשפט בשנים האחרונות בעניין מזונות ילד מרדן- המסרב לקיים קשר עם אחד מהוריו. צוין כי מאז שנת 2009, אז ניתן פסק דין בעניין מזונותיהם של הקטינים דנן, ניתנו פסקי דין נוספים, להם השלכה על הסוגיה של בן מרדן. כך, בעמ"ש 513/09 פלונית נ' פלוני (ניתן ביום 14.4.10, פורסם בנבו), כב' השופט ד' מינץ סקר באריכות את הדין העברי בהקשר זה, והגיע למסקנה, שעליה הוגש ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 3761/10).

כב' השופט א' רובינשטיין, ציטט בפסק דינו את מסקנתו של כב' השופט ד' מינץ שלא בקלות בית משפט יורה על ביטול מזונות ילד בשל ניתוק מההורה המשלם, אך מאידך אב איננו "כספומט", ועל כן ילד שלאחר שהגיע לגיל מצוות, מסרב לקשר עם האב, אינו יכול לצפות מהאב לרווחה כלכלית. כב' השופט א' רובינשטיין קיבל את מסקנתו של כב' השופט ד' מינץ, וציין כי הדין האישי החל על ילד יהודי בישראל, כפי שהתקבל בפסיקת בתי המשפט בישראל, "גמיש" במידת מה, ואינו מטיל חיוב מוחלט מבלי לבחון גם את התנהלותם של כל המעורבים.
ביהמ"ש קבע כי יש לבחון את המקור לסרבנות הקשר; האם נובע הדבר מרצונו העצמאי של הילד או שמא קיימת אשמה של מי מההורים למצב.
במקרה דנא, נקבע כי מדובר במקרה מובהק של הימנעות מקשר שנגרמה בבסיסה על ידי האם, שהרי ככל שהזמן חלף מאז הפירוד והגירושין, ילדים נוספים הצטרפו למחנה של האם בשלילתם של האב והימנעות מקשר עימו.
מטרתו של ביהמ"ש היא לחדש את הקשר בין הילדים לבין האב, ולא להעניש את הילדים ולדון אותם לחרפת רעב.
לשם השגת הקשר בין האב לילדיו, בית המשפט לא חסך במאמצים, בהערות להורים ושימוש במבחר הרחב ביותר של גורמים, מגשרים, עובדת סוציאלית ופסיכולוג ועו"ד של יחידת הסיוע, הזמנת חוו"ד של מומחים מגורם רב תחומי, טיפול אצל פסיכולוג, שימוש במרכז הגישור העירוני ומינוי אפוטרופוס לדין, והכל בשל שאיפתו של בית המשפט לגרום למצב שעצם האיום על הקטנת מזונות יפעל בעיקר על האם ובאמצעותה על הילדים, כדי שישכילו ליצור מחדש קשר עם האב, אך מאמציו עלו בתוהו.

נקבע כי האפשרות להקטין את המזונות, ולא לשללם באופן מוחלט, אינו מתאים במקרה זה, ומאחר ולאם האמצעים לתמוך כלכלית בילדים גם בצרכים ההכרחיים, ומאחר ומדובר במרידה מוחלטת ובלתי מוצדקת, הרי שבית המשפט החליט לשלול את מזונות הקטינים שבחרו לנתק קשר מהאב, רטרואקטיבית מהיום בו הגיעו למצוות.
אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי המודל לפיו האם הינה הגורם המטפל והאב הינו הגורם המפרנס אינו תואם את המצב דהיום, ולכן, רוח הפסיקה נושבת לכיוון חדש וכפי שנוכחנו דלעיל.