מהי כתובה
כתובה הינה שטר חוזי ככל חוזה כספי, עליו חותם בעל יהודי רגע לפני כניסתו תחת החופה, בה הוא מקבל על עצמו חיובים שונים כלפי אשתו ובכללם זוכה האישה בדמי כתובה (עיקר כתובה ותוספת כתובה), על מנת "שלא תהא קלה בעיניו להוציאה" (הל' אישות י', ז-י). הזכייה בדמי כתובה חלה במקרה של פקיעת נישואין, קרי, או במקרה של גירושין – או אז סכום הכתובה הוא בבחינת חוב הרובץ על הבעל, או במקרה של פטירת הבעל – או אז, סכום הכתובה הוא חוב הרובץ על עזבונו.
תביעת כתובה במקרה של גירושין
כאשר בעל יהודי רוצה לגרש את אשתו ללא כל עילה מוצדקת עפ"י ההלכה ובית הדין קבע כי הבעל אשם בפירוק הנישואין, יהא עליו לשלם לה כתובתה.
תביעה לכתובה מוגשת אך ורק לבית הדין הרבני ולו הסמכות הייחודית לדון בכך, גם אם יתר התביעות הוגשו לבית המשפט לענייני משפחה ומתנהלים שם.
מתי אישה מפסידה כתובתה
האישה מפסידה את כתובתה במקרים הבאים :
במעשה בגידה או במעשה "כיעור", קרי, כשאין ראיה חד משמעית לבגידה.
עוברת על דת יהודית- אישה שלא נוהגת על פי כללי הצניעות הראויים לאישה. למשל, מסתובבת ללא כיסוי ראש, אישה שצועקת על בעלה או מרימה עליו יד.
עוברת על דת משה.
אישה מורדת – אישה אשר עוזבת את הבית ללא הצדקה או אישה המסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה ללא סיבה מוצדקת
"מקח טעות" – למשל, כאשר האישה מכמינה מבעלה כי היא סובלת ממום באופן זה שאם היה יודע אודותיו הרי שלא היה נישא לה מלכתחילה
תביעת כתובה מן העיזבון
במקרה של פטירת הבעל חו"ח, האישה זכאית לתבוע את הכתובה מעיזבונו ובמקרה זה ניתן יהא להגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה שהרי המדובר בענייני צוואה וירושה.
למעשה, סעיף 104(א)(3) לחוק הירושה מגן על זכות האישה לכתובה גם לאחר פטירת בעלה ומעניק לה עדיפות על פני יתר חובות העיזבון, כך שהאלמנה תקבל את כתובתה "במידה שסכום הכתובה אינו עולה על סכום סביר".
יתרה מכך, הבעל אינו יכול להשתמט מהתחייבותו על פי שטר הכתובה או "לעקוף" התחייבות זו ע"י עריכת צוואה או באופן אחר (ראה פסק דינו של כבוד השופט יעקבי-שווילי בע"מ (חיפה) 106/02 , שרי בר נ' עזבון המנוח אורי בר ז"ל ואח' , תק-מח 2002 (2) 55501).
האם ניתן להגיש תביעה לכתובה מן העיזבון גם בבית הדין הרבני?
כעיקרון, סעיף 9 לחוק שיפוט בענייני נישואין וגירושין (נישואין וגירושין) התשי"ג-1953 (להלן ייקרא : "חוק שיפוט בבית הדין הרבני") אינו מקנה לבית הדין הרבני סמכות לדון בענייני ירושה אלא אם כן, כל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו הסכמתם לכך. יוצא מהאמור אפוא כי על מנת שבית הדין יוכל לדון בתביעת כתובה נגד עיזבון, תלויה האלמנה בהסכמת כל בעלי הדין.
ואולם, בית הדין הרבני הגדול (ממדרשו של כב' הדיין שלמה דיכובסקי, בתיק 9309-22-1) דחה את ערעורו של בעל דין שלא נתן את הסכמתו בבית הדין הרבני האזורי לדון בתביעת כתובה שהגישה אמו נגד עיזבון אביו המנוח, לאחר שזה האחרון ערך צוואה ובה הוריש לבנו את כל רכושו ופסק כי לבית הדין הרבני יש סמכות גם ללא הסכמת יתר בעלי הדין. הכיצעקתה?
בית הדין הרבני סבר כי אין לצמצם את שיפוטו של בית הדין הרבני לדון בעניין שהוא בגדרי סמכותו רק למקרים שהצדדים הם בני הזוג עצמם, ויש להחילו גם על בעלי דין שאינם צדדים ישירים לנישואין אך הם צדדים ישירים לסכסוך ואף הסתמך בפסק דינו על סעיף 155(ה) לחוק הירושה האומר שהזכויות ע"פ סעיף 4 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (לפיו אישה יהודיה יכולה לתבוע מזונות מבעלה היהודי) נשמרות.
במילים פשוטות: בכל הקשור לזכות האלמנה לתבוע כתובה ו/או מזונות מעיזבון בעלה גם ללא הסכמת יורשי בעלה, אין לשנות מן המצב החוקי שהיה קיים קודם לחקיקת חוק הירושה לפיו, אלמנה יהודייה זכאית לפנות לבית הדין הרבני ולתבוע את מזונותיה מעיזבון בעלה היהודי;