אישה נשואה זכאית למזונות מבעלה בסכום שיאפשר לה לשמור על רמת החיים לה הורגלה בעת חייהם המשותפים של בני הזוג. ע"פ ההלכה היהודית הזכות למזונות עומדת לאשה מבעלה כל ימי נישואיהם ועד ליום הגירושין בפועל והם כוללים: מזונות האישה, מדור ויתר הדברים הדרושים לכלכלתה לרבות ביגוד, קוסמטיקה וכיוב'.
מזונות האישה נקבעים לרוב עפ"י רמת החיים בה חיו הצדדים לפני גירושיהם והם נמדדים עפ"י יכולתו של הבעל.
יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם לא יפסקו לאישה מזונות; כאשר האישה "יוצאת מעשי ידיה תחת מזונותיה", קרי, היא מרוויחה ממקום עבודתה סכום כסף שיכול לספק את צרכיה, כאשר אישה עזבה את בעלה ללא כל סיבה מוצדקת מבחינה הלכתית, כאשר האישה "עוברת על דת היהודית" או אינה מקיימת את חובותיה, כאשר האישה מסרבת לקבל גט ועוד.
מזונות מדין מעוכבת מחמתו להינשא לאחר
מזונות הנפסקים לאישה כאשר הבעל חויב לתת לאשתו גט על ידי בית הדין הרבני והוא מסרב לתת לה אותו. בסיטואציה כזו, הבעל משאיר את האישה נשואה לו, ועל כן עליו לפרנס אותה בדרך של מזונות אישה מדין "מעוכבת מחמתו להינשא לאחר".
מזונות מן העזבון
כאשר אדם הולך לעולמו ומשאיר תלויים – כגון אישה וילדים קטינים, יש להם הזכות לתבוע מזונות מעיזבונו של המנוח. מזונות אלו הינם בבחינת חוב של העיזבון.
גובה המזונות במקרים כאלו, נקבע בעיקר עפ"י היקף העיזבון, צורכי התובעים ושאר הרכוש הכספים העומדים לרשותם.