החוק במדינת ישראל קובע שאפוטרופסות ומשמורת על ילדים באופן טבעי ואוטומטי היא של ההורה הביולוגי, החל מרגע לידת הילד ועד להיותו בגיר, קרי, עד הגיעו לגיל 18 שנה.
במקרים בהם החליטו הורים לילדים להתגרש, אחד מהנושאים עליהם קיימת לעיתים מחלוקת ובכל מקרה צריכה להתקבל החלטה בין ההורים לבד ו/או באמצעות בית המשפט הוא- מי יהיה ההורה המשמורן על הילדים וכיצד יתנהלו הסדרי ראיה של הילדים עם ההורה שאינו משמורן.
הסדרי הראיה נקבעים בהתאם למרחק המגורים בין מגורי ההורה הלא משמורן וההורה המשמורן, בהתאם לצורכי הילדים וגילם.
ההסדרים הנפוצים ביותר הינם הסדרי ביקור אצל ההורה הלא משמורן, הכוללים שני ביקורים באמצע השבוע, בשעות אחר הצהרים, כאשר ביקור אחד כולל לינה והביקור השני מסתיים בשעות הערב וכן ביקור בכל סוף שבוע שני הכולל אף הוא לינה. כמו כן, בדרך כלל נקבעת חלוקה שווה בין ההורים בחגי ישראל ובתאריכי חופשות מהמוסד החינוכי.
משמורת משותפת
כאשר שני ההורים משמשים כמשמורנים כלפי ילדיהם, ונעשית ביניהם חלוקה שוויונית בשהות עם הילדים, תוך נשיאה באחריות הטיפולית והכלכלית על כל המשתמע מכך.
משמורת משותפת אפשרית כאשר מערכת היחסים בין ההורים מתבססת על שיתוף פעולה גם לאחר הפרידה תוך שימת טובת הילדים מעל הכל. היתרון המשמעותי ביותר במשמורת משותפת היא הפחתה משמעותית האבדן הטראומטית אצל ילד במקרים בהם אחד ההורים עוזב את הבית.
יודגש כי גם כאשר הילדים נמצאים במשמורת משותפת, חייב האב במזונות ילדיו, אך סביר להניח כי הם יהיו נמוכים מדמי מזונות ב"הסדרי ראייה רגילים.

