המושג רכוש משותף מתייחס לרכוש אותו צברו בני הזוג במהלך חייהם המשותפים וכולל בתוכו: נכסים, חפצים, זכויות סוציאליות לרבות ביטוחי חיים, קופות גמל, קרנות השתלמות ופנסיה וכן זכויות אשר מקורן במאמץ משותף.
לפי הלכת השיתוף, אין לשלול מבן הזוג האחד את חלקו בפירות נכסי הקריירה של בן הזוג האחר, על אף שהם נכסים אישיים .
ההבדל בין איזון משאבים לבין הלכת השיתוף
איזון משאבים
חוק זה חל על כל זוג שבא בברית נישואין לאחר 01/01/1974, זאת ע"פ חוק יחסי ממון בין בני-הזוג תשל"ג- 1973, הקובע כי הזכות לאיזון משאבים מתעוררת עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן זוג, או אז זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג האחר.
לצורך איזון המשאבים יש לרשום את נכסי כל אחד מבני הזוג (פרט לנכסים שאין לאזן שוויים) בניכוי סכום החובות המגיעים ממנו. אם שווים של נכסי בן הזוג האחד עולה על שוויים של נכסי השני, חייב האחד לתת לשני את מחצית ההפרש.
הלכת השיתוף
חלוקת הרכוש אשר הייתה נהוגה עד לחקיקתו של חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג- 1973, אשר הסדיר את אופן חלוקת הרכוש בין בני-זוג עקב גירושין או עקב מותו של בן זוג. משטר זה אינו קבוע בחוק והוא נוצר בהלכה הפסוקה של בתי המשפט בישראל. לאור האמור, חזקת השיתוף תחול על בני זוג אשר נישאו לפני 01/01/74, או על ידועים בציבור- בתנאי שהוכח כי היתה ביניהם כוונת שיתוף.
נכסים שאינם חלק ממסת הנכסים העומדים לאיזון
1. נכסים שהיו להם לפני הנישואין.
2. נכסים שקיבלו בתקופת הנישואין במתנה או בירושה
3. גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי.
4. גימלה או פיצוי המגיעים לאחד מבני הזוג בשל נזק גוף, או מוות.
5. נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם, קרי, הסכם יחסי ממון.
ההבדל העיקרי בין שני המשטרים
מי שחל עליו חוק יחסי ממון, חל עליו הסדר של שיתוף דחוי בנכסים שנצברו על ידו במהלך החיים המשותפים, עד למועד פקיעת הנישואין. האיזון נעשה ביום הגט או חס וחלילה בעת מות אחד הצדדים.
לשון אחר: לא מחלקים את כל הנכסים באופן ספציפי שווה בשווה כמו בהלכת השיתוף, אלא מאזנים את סך כל הרכוש של כל אחד מבני הזוג ביום פקיעת הנישואין.